החלטה בתיק ע"מ 13281-10-13

1.         בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינה של ועדת הערר לפי חוק מס רכוש וקרן פיצויים - מחוז חיפה מיום 1/9/13 ושל החלטת ההבהרה שניתנה על ידה ביום 12/11/13.

            הבקשה הוגשה בגדרו של ערעור שהגישה המערערת - מדינת ישראל, על חיובה לפצות את המשיבים בגין נזקים שנגרמו להם כתוצאה מפגיעת פגז במפעל לעיבוד בשר שהיה בבעלותם והמצוי בטול כרם.

2.         תקנה 12א' לתקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים) (נזק מלחמה  ונזק עקיף), התשל"ג-1973, קובעת כי על החלטת ועדת הערר ניתן לערער בבעיה משפטית בלבד, לבית המשפט המחוזי. כן נקבע כי הערעור יתברר בצורת בקשה בדרך המרצה וכי הוראת תקנות סדר הדין האזרחי יחולו על הבקשה בשינויים המחויבים.

3.         שני הצדדים מפנים להוראות תקנה 467 לתקנות סדרי הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 שעניינה עיכוב ביצוע פסק דין בגדרו של ערעור. הואיל ותקנות מס רכוש קובעות כי הערעור יתברר בצורת בקשה בדרך המרצה ולא בערעור אזרחי, ייתכן שהמקום לעיכוב ביצוע מצוי בתקנות בעניין סעדים זמניים (תקנות 360- 373) ולא בתקנות הערעור, אולם שוני זה אינו רלבנטי להכרעה במקרה זה.

4.         בפסק הדין ובהחלטת ההבהרה חויבה המערערת לפצות את המשיבים בתשלום כספי. כידוע, רק לעיתים נדירות יינתן צו לעיכוב תשלום כספי.  הטעם העיקרי למתן צו שכזה הינו החשש שמא לא ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו אם יזכה המבקש בדינו. בבקשה שבפניי אין כל התייחסות לסיכויי השבת המצב לקדמותו. אין כל טענה כי למשיבים אין יכולת כלכלית להשיב תשלומים שישולמו להם. לא צורפה כל ראיה לגבי מצבם הכלכלי.

5.         גם סיכויי ההצלחה בערעור אינם כאלו המצדיקים העתרות לבקשה. ועדת הערר ראתה עצמה כבולה למסגרת הדיונית שנקבעה בהסכמת הצדדים בדיון בבית המשפט העליון. הטענה כי נפלה טעות בניסוח השאלות שבמחלוקת, גם היא צריכה הייתה הוכחה. בפסק דינו של בית המשפט העליון נאמר "[...] ועל כן מוחזר הדיון לוועדת הערר לעניין טענת הזיקה לישראל, וכמובן לשאלת הנזק לפי הדרך, ותו לא". הוועדה נהגה על פי הוראה זו וראתה עצמה מחויבת לשאלה כפי שנוסחה על ידי בית המשפט העליון. בנסיבות שכאלו, אין לומר שסיכויי הערעור נוטים בבירור לטובת המערערת.

6.         רק בעניין אחד יש לכאורה קושי. הוועדה ציינה בפסק הדין כי הפיצוי בגין המבנה לא יעלה על 150,000 ש"ח בצירוף מע"מ, אולם בהחלטת ההבהרה נקבע סכום גבוה מכך. מההחלטה לא ברור האם הוועדה התכוונה כי ישולם מלוא סכום החשבוניות או שנותרה ההגבלה של 150,000 ש"ח שנקבעה בפסק הדין.

7.         על-כן, אני דוחה את הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, למעט לעניין סכום הפיצוי בגין המבנה. סכום זה יעמוד על סך של 150,000 ש"ח בצירוף מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כאמור בסעיף ח(2) לפסק הדין.

            הוצאות הבקשה יפסקו במסגרת הדיון בתיק העיקרי.

ניתנה היום,  י"א שבט תשע"ד, 12 ינואר 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: